ביטויים קליניים של ADHD ודרכי טיפול מתאימות 

כיום ידוע כי המקור הקליני להפרעת קשב וריכוז (ADHD) נמצא במוח. ההפרעה קשורה להקטנה מסוימת של האונה הקדם-מצחית הימנית ולספיגה מהירה מדי של דופמין המפחיתה את רמת הדופמין במרווח הבין-סינפטי. זוהי הפרעה תורשתית המסתמנת כבעלת יתרון אבולוציוני. חוסר הקשב אינו נראה לעין ומודדים אותו באמצעות משימות מונוטוניות הדורשות רצף, סדר וארגון.
אצל שישים אחוז מהלוקים בהפרעה מופיעה גם היפראקטיביות הנראית היטב לעין. זוהי למעשה אסטרטגיית פיצוי שמטרתה להעלות את רמת האדרנלין, תוצר לוואי של הדופמין הדרוש לקשב. אסטרטגיות פיצוי בלתי יעילות נוספות הן נטילת סיכונים, שימוש בסמים ובחומרים ממריצים כמו קולה, קפה, ניקוטין, גראס וקוקאין.
אנשים עם הפרעות קשב סובלים מדימוי עצמי נמוך עקב הפער שבין הציפיות לבין הביצוע בפועל. כתוצאה מכך מתפתחת אינטראקציה שלילית עם הסביבה, וזו קשה יותר לתיקון מן ההפרעה הראשונית. חשוב להתחיל בטיפול כבר בגיל הגן, אך לא להשאיר ילדים שנה נוספת בשל הפרעת קשב בלבד. הדבר יצור תסכול רב מבלי לשפר את מצב הקשב.
הטיפול התרופתי מיועד בראש ובראשונה לויסות הקשב ולא להרגעת ההיפראקטיביות. בהדמיות מוח ניתן לראות כי טיפול זה מתניע תהליכי קשב אצל אנשים עם ADHD ופוגם בקשב אצל אנשים ללא הפרעה. הטיפול התרופתי המקובל הוא באמצעות תרופות ממריצות הפוגעות בשינה ובתיאבון. בשנים האחרונות מפתחים תרופות לקשב שאינן ממריצות, אך אלה פחות יעילות. התרופות משהות את פירוק החומרים דופאמין ונוראפינפרין באזור האונה הקדמית במוח, ובכך מגבירות את נוכחותם במרווח שבין תאי העצב. כתוצאה, המטופל יכול לשלוט בתסמינים המרכזיים של ADHD - חוסר קשב, אימפולסיביות והיפראקטיביות.
בנוסף לטיפול התרופתי, זקוקים תלמידים עם קשיים בקשב לסיוע ברכישת דפוסי למידה יעילים. דפוסים אלה ייבנו באמצעות תרגול אינטנסיבי ופעיל המותאם לסוג הקשב הלקוי. תכנית כזו של אימון קשב יכולה לשפר את הביצוע במטלות אקדמיות שונות ולהפחית את הסימפטומים של ADHD.
ללא טיפול מקיף בהפרעת הקשב ובביטוייה עלולים להתפתח חרדה, דיכאון, התמכרויות, עבריינות, תאונות דרכים ונשירה מלימודים ומקומות עבודה. גם מבוגרים עם הפרעות קשב מעידים על פגיעה בדימוי העצמי, חוויות של מצוקה ותסכול וצורך בטיפול.